א. ועל דבר זבחי האלילים ידענו שיש דעה לכלנו הדעת תגביה לב והאהבה היא הבונה:
ב. החשב כי הוא ידע דבר מה עוד לא ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו:
ג. אבל אם יאהב איש את האלהים האלהים ידעו:
ד. ועל דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי האליל אין בעולם ואין אלהים בלתי אחד:
ה. ואף כי יש הנקראים אלהים אם בשמים אם בארץ באשר יש אלהים רבים ואדנים רבים:
ו. אמנם לנו אך לא אחד האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על ידו ונחנו על ידו:
ז. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל:
ח. המאכל לא יקרב אתכם לאלהים כי אם נאכל אין לנו יתרון ואם לא נאכל לא נגרע:
ט. אבל הזהרו פן יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל החלשים:
י. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים:
יא. ויאבד על ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת המשיח:
יב. ואם ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את רוחם החלוש למשיח אתם חטאים:
יג. על כן אם מאכלי מכשיל את אחי לא אכל בשר לעולם למען לא אכשיל את אחי: