שמואל א, Chapter 20 כ

א. ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי:

ב. ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת:

ג. וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות:

ד. ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך:

ה. ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית:

ו. אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה:

ז. אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו:

ח. ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני:

ט. ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך:

י. ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה:

יא. ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה:

יב. ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך:

יג. כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי:

יד. ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות:

טו. ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה:

טז. ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד:

יז. ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו:

יח. ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך:

יט. ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל:

כ. ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה:

כא. והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה:

כב. ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה:

כג. והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם:

כד. ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול:

כה. וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד:

כו. ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור:

כז. ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם:

כח. ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם:

כט. ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך:

ל. ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך:

לא. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא:

לב. ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה:

לג. ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד:

לד. ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו:

לה. ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו:

לו. ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו:

לז. ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה:

לח. ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו:

לט. והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר:

מ. ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר:

מא. הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל:

מב. ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר: