א. והנער שמואל משרת את יהוה לפני עלי ודבר יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ:
ב. ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו ועינו החלו כהות לא יוכל לראות:
ג. ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר שם ארון אלהים:
ד. ויקרא יהוה אל שמואל ויאמר הנני:
ה. וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי שוב שכב וילך וישכב:
ו. ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי בני שוב שכב:
ז. ושמואל טרם ידע את יהוה וטרם יגלה אליו דבר יהוה:
ח. ויסף יהוה קרא שמואל בשלשית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער:
ט. ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו:
י. ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך:
יא. ויאמר יהוה אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו:
יב. ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו החל וכלה:
יג. והגדתי לו כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם:
יד. ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם:
טו. וישכב שמואל עד הבקר ויפתח את דלתות בית יהוה ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי:
טז. ויקרא עלי את שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני:
יז. ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר מכל הדבר אשר דבר אליך:
יח. ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו יעשה:
יט. ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה:
כ. וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה:
כא. ויסף יהוה להראה בשלה כי נגלה יהוה אל שמואל בשלו בדבר יהוה: