א. ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית יהוה ואת ביתו:
ב. והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את בני ישראל:
ג. וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה:
ד. ויבן את תדמר במדבר ואת כל ערי המסכנות אשר בנה בחמת:
ה. ויבן את בית חורון העליון ואת בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח:
ו. ואת בעלת ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו:
ז. כל העם הנותר מן החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה:
ח. מן בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה:
ט. ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי המה אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו:
י. ואלה שרי הנציבים אשר למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם:
יא. ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה לה כי אמר לא תשב אשה לי בבית דויד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון יהוה:
יב. אז העלה שלמה עלות ליהוה על מזבח יהוה אשר בנה לפני האולם:
יג. ובדבר יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות:
יד. ויעמד כמשפט דויד אביו את מחלקות הכהנים על עבדתם והלוים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר יום ביומו והשוערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש האלהים:
טו. ולא סרו מצות המלך על הכהנים והלוים לכל דבר ולאצרות:
טז. ותכן כל מלאכת שלמה עד היום מוסד בית יהוה ועד כלתו שלם בית יהוה:
יז. אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום:
יח. וישלח לו חורם ביד עבדיו אוניות ועבדים יודעי ים ויבאו עם עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל המלך שלמה: