שמואל ב, Chapter 1 א

א. ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים:

ב. ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו:

ג. ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי:

ד. ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו:

ה. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו:

ו. ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו:

ז. ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני:

ח. ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי:

ט. ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי:

י. ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה:

יא. ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו:

יב. ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב:

יג. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי:

יד. ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה:

טו. ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת:

טז. ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה:

יז. ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו:

יח. ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר:

יט. הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים:

כ. אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים:

כא. הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן:

כב. מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם:

כג. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו:

כד. בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן:

כה. איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל:

כו. צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים:

כז. איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה: