שמואל ב, Chapter 7 ז

א. ויהי כי ישב המלך בביתו ויהוה הניח לו מסביב מכל איביו:

ב. ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה:

ג. ויאמר נתן אל המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך:

ד. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר יהוה אל נתן לאמר:

ה. לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר יהוה האתה תבנה לי בית לשבתי:

ו. כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן:

ז. בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים:

ח. ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל:

ט. ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ:

י. ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה:

יא. ולמן היום אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך והגיד לך יהוה כי בית יעשה לך יהוה:

יב. כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו:

יג. הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם:

יד. אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם:

טו. וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך:

טז. ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם:

יז. ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד:

יח. ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד הלם:

יט. ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה:

כ. ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך אדני יהוה:

כא. בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך:

כב. על כן גדלת אדני יהוה כי אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו:

כג. ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו:

כד. ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים:

כה. ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם ועשה כאשר דברת:

כו. ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך:

כז. כי אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת:

כח. ועתה אדני יהוה אתה הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת:

כט. ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית עבדך לעולם: