השליחים, Chapter 1 א

א. הן המאמר הראשון תאופילוס עשיתיהו על כל אשר החל ישוע לעשות וללמד:

ב. עד היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוח הקדש את השליחים אשר בחר בהם:

ג. ואשר גם התיצב להם חי אחרי ענותו באתות רבות בהראותו אליהם ארבעים יום וידבר על מלכות האלהים:

ד. ובאכלו לחם עמהם צוה אתם לבלתי סור מירושלים כי אם להוחיל להבטחת האב אשר שמעתם ממני:

ה. כי יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש בקרוב אחרי הימים האלה:

ו. ויהי כאשר נאספו יחדו וישאלהו לאמר אדנינו המשיב אתה בעת הזאת את המלוכה לישראל:

ז. ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר יעד האב בשלטנו:

ח. אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשמרון ועד קצה הארץ:

ט. ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם:

י. ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם:

יא. ויאמרו אתם אנשי הגליל מה תעמדו פה ועיניכם השמימה ישוע זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה:

יב. ויפנו וילכו ירושלימה מן ההר הנקרא הר הזיתים והוא קרוב לירושלים דרך תחום שבת:

יג. ויבאו העירה ויעלו אל העליה אשר היו ישבים בה פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי פילפוס ותומא בר תלמי ומתי יעקב בן חלפי ושמעון הקנא ויהודה בן יעקב:

יד. כל אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומרים אם ישוע וגם אחיו:

טו. ובימים האלה קם פטרוס בתוך התלמידים ומספר שמות הנקהלים יחד כמאה ועשרים ויאמר:

טז. אנשים אחים מן הצרך היה כי ימלא הכתוב ההוא אשר דבר מקדם רוח הקדש בפי דוד על יהודה אשר היה מוליך את תפשי ישוע:

יז. כי היה נמנה אתנו וזכה בגורל השרות הזה:

יח. והנה הוא קנה לו שדה במחיר הרשעה ויפל על פניו ארצה ויבקע בתוך וישפכו כל מעיו:

יט. וגם נודעה זאת לכל ישבי ירושלים ויקרא בשפתם לשדה ההוא חקל דמא הוא שדה הדם:

כ. כי כתוב בספר תהלים תהי טירתו נשמה ואל יהי בה ישב ופקדתו יקח אחר:

כא. ועל כן מן הצרך כי מן האנשים האלה אשר התהלכו אתנו כל ימי היות אדנינו ישוע יוצא ובא לפנינו:

כב. החל מטבילת יוחנן עד יום הלקחו מאתנו כי אחד מהם יהיה לעד עמנו על קומו מן המתים:

כג. ויעמידו שנים את יוסף הנקרא בר שבא והוא מכנה יוסטוס ואת מתיה:

כד. ויתפללו ויאמרו אתה אדני היודע כל הלבבות הראה נא מן השנים האלה את האחד אשר בחרת בו:

כה. לקחת את גורל השרות הזה והשליחות אשר סר ממנה יהודה להלך אל מקומו:

כו. ויפילו גורלות ויפל הגורל על מתיה ויספח אל עשתי עשר השליחים: