א. בימים ההם כאשר רבו התלמידים היתה תלונת היונים על העבריים על אשר העלימו עיניהם מאלמנותיהם לבלתי תת להן יום יום את ארוחתן:
ב. ויקראו שנים העשר את המון התלמידים ויאמרו לא נאוה לנו כי נעזב את דבר האלהים ונשמש את השלחנות:
ג. לכן אחי ברו לכם שבעה אנשים מקרבכם אשר שם טוב להם ומלאים רוח הקדש וחכמה ונפקידם על הענין הזה:
ד. ואנחנו נשקד על התפלה ועל שמוש הדבר:
ה. וייטב הדבר לפני כל ההמון ויבחרו את אסטפנוס איש מלא אמונה ורוח הקדש ואת פילפוס ואת פרוכורוס ואת ניקנור ואת טימון ואת פרמנס ואת ניקלס גר אנטיוכיא:
ו. את אלה העמידו לפני השליחים ויתפללו ויסמכו את ידיהם עליהם:
ז. ויהי דבר האלהים הולך וגדל וירב מספר התלמידים בירושלים עד מאד וגם המון רב מן הכהנים נכנעו אל האמונה:
ח. ואסטפנוס מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומופתים גדולים בקרב העם:
ט. ויקומו אנשים מבית הכנסת הנקרא על שם הליברטינים ושל קורינים ואלכסנדריים ומן בני קיליקיא ואסיא ויתוכחו עם אסטפנוס:
י. ולא יכלו עמד לנגד החכמה והרוח אשר דבר בו:
יא. ויסיתו בו אנשים אמרים שמענו אתו מדבר גדופים במשה ובאלהים:
יב. ויעוררו את העם ואת הזקנים והסופרים ויקומו עליו ויחטפהו ויביאהו לפני הסנהדרין:
יג. ויעמידו עדי שקר אשר אמרו האיש הזה איננו חדל מהטיח דברים נגד מקום הקדש הזה ונגד התורה:
יד. כי שמענהו אמר זה ישוע הנצרי יתץ את המקום הזה וישנה את החקים אשר מסר לנו משה:
טו. ויסתכלו בו כל הישבים בסנהדרין ויראו את פניו כפני מלאך אלהים: