דברים, Chapter 32 לב

א. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:

ב. יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב:

ג. כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו:

ד. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:

ה. שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל:

ו. ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך:

ז. זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

ח. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל:

ט. כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו:

י. ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו:

יא. כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו:

יב. יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:

יג. ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:

יד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר:

טו. וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו:

טז. יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו:

יז. יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם:

יח. צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך:

יט. וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו:

כ. ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם:

כא. הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם:

כב. כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים:

כג. אספה עלימו רעות חצי אכלה בם:

כד. מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר:

כה. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה:

כו. אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם:

כז. לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת:

כח. כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה:

כט. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם:

ל. איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם:

לא. כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים:

לב. כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו:

לג. חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר:

לד. הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי:

לה. לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו:

לו. כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב:

לז. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו:

לח. אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה:

לט. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל:

מ. כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם:

מא. אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:

מב. אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב:

מג. הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו:

מד. ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון:

מה. ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל:

מו. ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת:

מז. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה:

מח. וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר:

מט. עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה:

נ. ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו:

נא. על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל:

נב. כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל: