א. דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם:
ב. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל:
ג. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש:
ד. דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת:
ה. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם:
ו. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח:
ז. כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת:
ח. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע:
ט. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש:
י. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו:
יא. אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה:
יב. אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם:
יג. ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו:
יד. ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח:
טו. מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות:
טז. דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת:
יז. ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח:
יח. כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: