א. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
ב. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו:
ג. יהוה איש מלחמה יהוה שמו:
ד. מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף:
ה. תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן:
ו. ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב:
ז. וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש:
ח. וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים:
ט. אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי:
י. נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:
יא. מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא:
יב. נטית ימינך תבלעמו ארץ:
יג. נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך:
יד. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת:
טו. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען:
טז. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית:
יז. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך:
יט. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:
כ. ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת:
כא. ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
כב. ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים:
כג. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה:
כד. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה:
כה. ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו:
כו. ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך:
כז. ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים: