א. לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס:
ב. לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת:
ד. כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו:
ה. כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו:
ו. לא תטה משפט אבינך בריבו:
ז. מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע:
ח. ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים:
ט. וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:
י. ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה:
יא. והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך:
יב. ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר:
יג. ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך:
יד. שלש רגלים תחג לי בשנה:
טו. את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם:
טז. וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה:
יז. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן יהוה:
יח. לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר:
יט. ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו:
כ. הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי:
כא. השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו:
כב. כי אם שמע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך:
כג. כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו:
כד. לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם:
כה. ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך:
כו. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא:
כז. את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל איביך אליך ערף:
כח. ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך:
כט. לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה:
ל. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ:
לא. ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך:
לב. לא תכרת להם ולאלהיהם ברית:
לג. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש: