א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
ב. ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה:
ג. ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה:
ד. בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות:
ה. הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה:
ו. הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך דם:
ז. אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך:
ח. קדשי בזית ואת שבתתי חללת:
ט. אנשי רכיל היו בך למען שפך דם ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך:
י. ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך:
יא. ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ואיש את אחתו בת אביו ענה בך:
יב. שחד לקחו בך למען שפך דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה:
יג. והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך:
יד. היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי:
טו. והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך:
טז. ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי אני יהוה:
יז. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
יח. בן אדם היו לי בית ישראל לסוג כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו:
יט. לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם:
כ. קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם:
כא. וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה:
כב. כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי אני יהוה שפכתי חמתי עליכם:
כג. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
כד. בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם:
כה. קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה:
כו. כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם:
כז. שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך דם לאבד נפשות למען בצע בצע:
כח. ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר:
כט. עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משפט:
ל. ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי:
לא. ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה: