יחזקאל, Chapter 23 כג

א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:

ב. בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו:

ג. ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן:

ד. ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה:

ה. ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים:

ו. לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים:

ז. ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה:

ח. ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה:

ט. לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם:

י. המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה:

יא. ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה מזנוני אחותה:

יב. אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם:

יג. וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן:

יד. ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר:

טו. חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלישים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם:

טז. ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה:

יז. ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם:

יח. ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה:

יט. ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים:

כ. ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:

כא. ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך:

כב. לכן אהליבה כה אמר אדני יהוה הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב:

כג. בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם:

כד. ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם:

כה. ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש:

כו. והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך:

כז. והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד:

כח. כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נפשך מהם:

כט. ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך:

ל. עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם:

לא. בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך:

לב. כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל:

לג. שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון:

לד. ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה:

לה. לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך:

לו. ויאמר יהוה אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן:

לז. כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה:

לח. עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו:

לט. ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי:

מ. ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי:

מא. וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה:

מב. וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן:

מג. ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותיה והיא:

מד. ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה:

מה. ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן:

מו. כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז:

מז. ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו:

מח. והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

מט. ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה: