א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
ב. בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו:
ג. ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה:
ד. עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה:
ה. יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ:
ו. לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך:
ז. ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב:
ח. ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם:
ט. שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה:
י. יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה:
יא. לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך:
יב. וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה:
יג. ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי:
יד. כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך:
טו. כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה: