א. ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם:
ב. ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב:
ג. ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל:
ד. ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם:
ה. ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל:
ו. וכלית את אלה ושכבת על צדך הימוני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך:
ז. ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה:
ח. והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך:
ט. ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו:
י. ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו:
יא. ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה:
יב. ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם:
יג. ויאמר יהוה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם:
יד. ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול:
טו. ויאמר אלי ראה נתתי לך את צפועי הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם:
טז. ויאמר אלי בן אדם הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו:
יז. למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם: