יחזקאל, Chapter 7 ז

א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:

ב. ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת כנפות הארץ:

ג. עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבתיך:

ד. ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה:

ה. כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה:

ו. קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה:

ז. באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים:

ח. עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך:

ט. ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה:

י. הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון:

יא. החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם:

יב. בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה:

יג. כי המוכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו:

יד. תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה:

טו. החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו:

טז. ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו:

יז. כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים:

יח. וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה:

יט. כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה:

כ. וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה:

כא. ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה:

כב. והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה:

כג. עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס:

כד. והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם:

כה. קפדה בא ובקשו שלום ואין:

כו. הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים:

כז. המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה: