א. בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר:
ב. כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית יהוה להבנות:
ג. ויהי דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמר:
ד. העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב:
ה. ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם:
ו. זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב:
ז. כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם:
ח. עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר יהוה:
ט. פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו:
י. על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה:
יא. ואקרא חרב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל האדם ועל הבהמה ועל כל יגיע כפים:
יב. וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול יהוה אלהיהם ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו יהוה אלהיהם וייראו העם מפני יהוה:
יג. ויאמר חגי מלאך יהוה במלאכות יהוה לעם לאמר אני אתכם נאם יהוה:
יד. ויער יהוה את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית יהוה צבאות אלהיהם:
טו. ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך: