א. כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ:
ב. ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו:
ג. ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים:
ד. כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו:
ה. יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים:
ו. כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה:
ז. כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי:
ח. אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה:
ט. אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע:
י. וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת:
יא. ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו:
יב. כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם:
יג. אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים:
יד. ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי:
טו. ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע:
טז. ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים: