א. משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ:
ב. על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים:
ג. אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי:
ד. קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה:
ה. באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל הארץ:
ו. הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא:
ז. על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס:
ח. ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם:
ט. הנה יום יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה:
י. כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו:
יא. ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל:
יב. אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר:
יג. על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו:
יד. והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו:
טו. כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב:
טז. ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה:
יז. הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו:
יח. וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו על בנים לא תחוס עינם:
יט. והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה:
כ. לא תשב לנצח ולא תשכן עד דור ודור ולא יהל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם:
כא. ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם:
כב. וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו: