א. שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון:
ב. והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון:
ג. הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי:
ד. יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ:
ה. והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק:
ו. שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו:
ז. לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים:
ח. כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים:
ט. על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל:
י. ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי:
יא. על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש:
יב. והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל:
יג. זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז:
יד. ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר: