א. משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה:
ב. עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד:
ג. ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו נאם יהוה צבאות:
ד. והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה:
ה. והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים:
ו. ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם יהוה אלהי ישראל:
ז. ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה:
ח. ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים:
ט. ביום ההוא יהיו ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה:
י. כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו:
יא. ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש:
יב. הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון:
יג. לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה:
יד. לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו: