א. הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה:
ב. והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו:
ג. הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה:
ד. אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ:
ה. והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם:
ו. על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער:
ז. אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב:
ח. שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור:
ט. בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו:
י. נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא:
יא. צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ:
יב. נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער:
יג. כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר:
יד. המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים:
טו. על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל:
טז. מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו:
יז. פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ:
יח. והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ:
יט. רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ:
כ. נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום:
כא. והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה:
כב. ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו:
כג. וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד: