א. הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו:
ב. והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל:
ג. וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת:
ד. ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף:
ה. והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם:
ו. מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה:
ז. והיה כחלום חזון לילה המון כל הגוים הצבאים על אריאל וכל צביה ומצדתה והמציקים לה:
ח. והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל הגוים הצבאים על הר ציון:
ט. התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא יין נעו ולא שכר:
י. כי נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה:
יא. ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אתו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא:
יב. ונתן הספר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר:
יג. ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה:
יד. לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר:
טו. הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו:
טז. הפככם אם כחמר היצר יחשב כי יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין:
יז. הלוא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב:
יח. ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה:
יט. ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו:
כ. כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שקדי און:
כא. מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק:
כב. לכן כה אמר יהוה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו:
כג. כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו:
כד. וידעו תעי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח: