א. הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך:
ב. יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה:
ג. מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים:
ד. ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו:
ה. נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה:
ו. והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו:
ז. הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון:
ח. נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש:
ט. אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל:
י. עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא:
יא. תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:
יב. והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו:
יג. שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי:
יד. פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם:
טו. הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע:
טז. הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים:
יז. מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים:
יח. לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים:
יט. את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה:
כ. חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו:
כא. כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו:
כב. כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו:
כג. נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז:
כד. ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון: