Home / Hebrew / Modern Hebrew / Web / ישעה

 

ישעה, Chapter 41 מא

  
א. החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה:
  
ב. מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו:
  
ג. ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבוא:
  
ד. מי פעל ועשה קרא הדרות מראש אני יהוה ראשון ואת אחרנים אני הוא:
  
ה. ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון:
  
ו. איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק:
  
ז. ויחזק חרש את צרף מחליק פטיש את הולם פעם אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט:
  
ח. ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי:
  
ט. אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך:
  
י. אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי:
  
יא. הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך:
  
יב. תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך:
  
יג. כי אני יהוה אלהיך מחזיק ימינך האמר לך אל תירא אני עזרתיך:
  
יד. אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם יהוה וגאלך קדוש ישראל:
  
טו. הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים:
  
טז. תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביהוה בקדוש ישראל תתהלל:
  
יז. העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם:
  
יח. אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים:
  
יט. אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו:
  
כ. למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד יהוה עשתה זאת וקדוש ישראל בראה:
  
כא. קרבו ריבכם יאמר יהוה הגישו עצמותיכם יאמר מלך יעקב:
  
כב. יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה הראשנות מה הנה הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן או הבאות השמיענו:
  
כג. הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם אף תיטיבו ותרעו ונשתעה ונרא יחדו:
  
כד. הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם:
  
כה. העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי ויבא סגנים כמו חמר וכמו יוצר ירמס טיט:
  
כו. מי הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין מגיד אף אין משמיע אף אין שמע אמריכם:
  
כז. ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן:
  
כח. וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ ואשאלם וישיבו דבר:
  
כט. הן כלם און אפס מעשיהם רוח ותהו נסכיהם: