א. מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע:
ב. מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת:
ג. פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי:
ד. כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:
ה. ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני:
ו. ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם:
ז. חסדי יהוה אזכיר תהלת יהוה כעל כל אשר גמלנו יהוה ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו:
ח. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע:
ט. בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם:
י. והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם:
יא. ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו:
יב. מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם:
יג. מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו:
יד. כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת:
טו. הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו:
טז. כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך:
יז. למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך:
יח. למצער ירשו עם קדשך צרינו בוססו מקדשך:
יט. היינו מעולם לא משלת בם לא נקרא שמך עליהם: