א. בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל:
ב. שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף:
ג. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו:
ד. וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן:
ה. ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני:
ו. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח:
ז. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר:
ח. ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני:
ט. ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו:
י. השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
יא. ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה:
יב. ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ:
יג. ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: