א. ויאמר יהוה אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז:
ב. ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו:
ג. ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז:
ד. כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור:
ה. ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר:
ו. יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו:
ז. ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו:
ח. וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל:
ט. רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו:
י. עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל:
יא. כי כה אמר יהוה אלי בחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר:
יב. לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו:
יג. את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם:
יד. והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם:
טו. וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו:
טז. צור תעודה חתום תורה בלמדי:
יז. וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו:
יח. הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון:
יט. וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים:
כ. לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר:
כא. ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה:
כב. ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח: