א. אחי אל יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את הדין:
ב. כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם לכל גופו:
ג. הנה בפי הסוסים נשים את הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל גויתם:
ד. והנה האניות אף כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפום ינהג אתן משוט קטן אל כל אשר יחפץ החבל כן גם הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר:
ה. ראה מה גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם הלשון אש היא עולם מלא עולה:
ו. כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם:
ז. כי מין כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם:
ח. אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה:
ט. בה נברך את האלהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשוים בצלם אלהים:
י. מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי:
יא. היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד:
יב. אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים:
יג. מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את מעשיו בענות החכמה:
יד. ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת:
טו. אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים:
טז. כי במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל מעשה רע:
יז. אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה:
יח. ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום: