ירמיה, Chapter 4 ד

א. אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד:

ב. ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו:

ג. כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים:

ד. המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם:

ה. הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר:

ו. שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול:

ז. עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב:

ח. על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו:

ט. והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו:

י. ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש:

יא. בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר:

יב. רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם:

יג. הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו:

יד. כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:

טו. כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים:

טז. הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם:

יז. כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה:

יח. דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך:

יט. מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה:

כ. שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי:

כא. עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר:

כב. כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו:

כג. ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם:

כד. ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו:

כה. ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו:

כו. ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו:

כז. כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה:

כח. על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה:

כט. מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש:

ל. ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:

לא. כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים: