ירמיה, Chapter 50 נ

א. הדבר אשר דבר יהוה אל בבל אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא:

ב. הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה:

ג. כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו:

ד. בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו:

ה. ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח:

ו. צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם:

ז. כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה:

ח. נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני צאן:

ט. כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם:

י. והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה:

יא. כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים:

יב. בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה:

יג. מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה:

יד. ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה:

טו. הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה:

טז. כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו:

יז. שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל:

יח. לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור:

יט. ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו:

כ. בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר:

כא. על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך:

כב. קול מלחמה בארץ ושבר גדול:

כג. איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:

כד. יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת כי ביהוה התגרית:

כה. פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים:

כו. באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית:

כז. חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם:

כח. קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו:

כט. השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל:

ל. לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה:

לא. הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך:

לב. וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו:

לג. כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם:

לד. גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל:

לה. חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה:

לו. חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו:

לז. חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו:

לח. חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו:

לט. לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודור:

מ. כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:

מא. הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ:

מב. קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל:

מג. שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה:

מד. הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני:

מה. לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה:

מו. מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע: