ירמיה, Chapter 6 ו

א. העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול:

ב. הנוה והמענגה דמיתי בת ציון:

ג. אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו:

ד. קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב:

ה. קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה:

ו. כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה:

ז. כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה:

ח. הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה:

ט. כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות:

י. על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו:

יא. ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים:

יב. ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה:

יג. כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן כלו עשה שקר:

יד. וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום:

טו. הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה:

טז. כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך:

יז. והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב:

יח. לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם:

יט. שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה:

כ. למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי:

כא. לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו:

כב. כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ:

כג. קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון:

כד. שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה:

כה. אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב:

כו. בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו:

כז. בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם:

כח. כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה:

כט. נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו:

ל. כסף נמאס קראו להם כי מאס יהוה בהם: