ירמיה, Chapter 8 ח

א. בעת ההיא נאם יהוה ויציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלם מקבריהם:

ב. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו:

ג. ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות:

ד. ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב:

ה. מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב:

ו. הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה:

ז. גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס ועגור שמרו את עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה:

ח. איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים:

ט. הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם:

י. לכן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן כלה עשה שקר:

יא. וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום:

יב. הבשו כי תועבה עשו גם בוש לא יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה:

יג. אסף אסיפם נאם יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום:

יד. על מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי ראש כי חטאנו ליהוה:

טו. קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה:

טז. מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה:

יז. כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין להם לחש ונשכו אתכם נאם יהוה:

יח. מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי:

יט. הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר:

כ. עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו:

כא. על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני:

כב. הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי: