איוב, Chapter 15 טו

א. ויען אליפז התימני ויאמר:

ב. החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו:

ג. הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם:

ד. אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל:

ה. כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים:

ו. ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך:

ז. הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת:

ח. הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה:

ט. מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא:

י. גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים:

יא. המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך:

יב. מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך:

יג. כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין:

יד. מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה:

טו. הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו:

טז. אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה:

יז. אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה:

יח. אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם:

יט. להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם:

כ. כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ:

כא. קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו:

כב. לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב:

כג. נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך:

כד. יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור:

כה. כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר:

כו. ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו:

כז. כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל:

כח. וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים:

כט. לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם:

ל. לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו:

לא. אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו:

לב. בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה:

לג. יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו:

לד. כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד:

לה. הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה: