א. ויען צפר הנעמתי ויאמר:
ב. לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי:
ג. מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני:
ד. הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ:
ה. כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע:
ו. אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע:
ז. כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו:
ח. כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה:
ט. עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו:
י. בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו:
יא. עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב:
יב. אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו:
יג. יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו:
יד. לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו:
טו. חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל:
טז. ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה:
יז. אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה:
יח. משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס:
יט. כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו:
כ. כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט:
כא. אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו:
כב. במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו:
כג. יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו:
כד. יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה:
כה. שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים:
כו. כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו:
כז. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו:
כח. יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו:
כט. זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל: