א. כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו:
ב. ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה:
ג. קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות:
ד. פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו:
ה. ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש:
ו. מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו:
ז. נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה:
ח. לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל:
ט. בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים:
י. בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו:
יא. מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור:
יב. והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה:
יג. לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים:
יד. תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי:
טו. לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה:
טז. לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר:
יז. לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז:
יח. ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים:
יט. לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה:
כ. והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה:
כא. ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה:
כב. אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה:
כג. אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה:
כד. כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה:
כה. לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה:
כו. בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות:
כז. אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה:
כח. ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה: