א. אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו:
ג. יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר:
ד. היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה:
ה. יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום:
ו. הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא:
ז. הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו:
ח. יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן:
ט. יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר:
י. כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני:
יא. למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע:
יב. מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק:
יג. כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי:
יד. עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו:
טו. או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף:
טז. או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור:
יז. שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח:
יח. יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש:
יט. קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו:
כ. למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש:
כא. המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים:
כב. השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר:
כג. לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו:
כד. כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי:
כה. כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי:
כו. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז: