א. הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו:
ב. כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו:
ג. כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי:
ד. אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף:
ה. לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס:
ו. ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה:
ז. זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב:
ח. לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני:
ט. כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה:
י. לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו:
יא. גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי:
יב. הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר:
יג. כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי:
יד. וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני:
טו. ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי:
טז. מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי:
יז. מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך:
יח. ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו:
יט. כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי:
כ. חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא:
כא. ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני: