א. כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלם:
ב. וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו:
ג. ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו:
ד. וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם:
ה. אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם:
ו. ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם:
ז. הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם:
ח. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר:
ט. קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה:
י. כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני:
יא. עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך:
יב. יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב:
יג. שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם:
יד. המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ:
טו. שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:
טז. ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל:
יז. וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד:
יח. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים:
יט. מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם:
כ. ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור:
כא. ונקיתי דמם לא נקיתי ויהוה שכן בציון: