יוחנן, Chapter 11 יא

א. ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:

ב. היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:

ג. ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:

ד. וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:

ה. וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:

ו. ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:

ז. מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:

ח. ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:

ט. ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:

י. אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:

יא. כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:

יב. ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:

יג. וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:

יד. אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:

טו. ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:

טז. ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:

יז. ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:

יח. ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:

יט. ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:

כ. ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:

כא. ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

כב. וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:

כג. ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:

כד. ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:

כה. ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:

כו. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:

כז. ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:

כח. ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:

כט. היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:

ל. וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:

לא. והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:

לב. ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

לג. ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:

לד. ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:

לה. ויבך ישוע:

לו. ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:

לז. ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:

לח. ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:

לט. ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:

מ. ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:

מא. וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:

מב. ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:

מג. ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:

מד. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:

מה. ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:

מו. ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:

מז. אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:

מח. אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:

מט. ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:

נ. אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:

נא. וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:

נב. ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:

נג. ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:

נד. על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:

נה. ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:

נו. ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:

נז. והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו: