ויקרא, Chapter 11 יא

א. וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם:

ב. דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ:

ג. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו:

ד. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם:

ה. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם:

ו. ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם:

ז. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם:

ח. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם:

ט. את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו:

י. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם:

יא. ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו:

יב. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם:

יג. ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה:

יד. ואת הדאה ואת האיה למינה:

טו. את כל ערב למינו:

טז. ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו:

יז. ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף:

יח. ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם:

יט. ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף:

כ. כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם:

כא. אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ:

כב. את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו:

כג. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם:

כד. ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב:

כה. וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב:

כו. לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא:

כז. וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב:

כח. והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם:

כט. וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו:

ל. והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת:

לא. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב:

לב. וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר:

לג. וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו:

לד. מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:

לה. וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם:

לו. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא:

לז. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא:

לח. וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם:

לט. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב:

מ. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב:

מא. וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל:

מב. כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם:

מג. אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם:

מד. כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ:

מה. כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני:

מו. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ:

מז. להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל: