ויקרא, Chapter 14 יד

א. וידבר יהוה אל משה לאמר:

ב. זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן:

ג. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע:

ד. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב:

ה. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים:

ו. את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים:

ז. והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר החיה על פני השדה:

ח. וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

ט. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר:

י. וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן:

יא. והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה פתח אהל מועד:

יב. ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה:

יג. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא:

יד. ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית:

טו. ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית:

טז. וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני יהוה:

יז. ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על דם האשם:

יח. והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני יהוה:

יט. ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה:

כ. והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר:

כא. ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן:

כב. ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה:

כג. והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל פתח אהל מועד לפני יהוה:

כד. ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן והניף אתם הכהן תנופה לפני יהוה:

כה. ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית:

כו. ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית:

כז. והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה:

כח. ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם האשם:

כט. והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה:

ל. ועשה את האחד מן התרים או מן בני היונה מאשר תשיג ידו:

לא. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עלה על המנחה וכפר הכהן על המטהר לפני יהוה:

לב. זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו:

לג. וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:

לד. כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם:

לה. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית:

לו. וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית:

לז. וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן הקיר:

לח. ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים:

לט. ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית:

מ. וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא:

מא. ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא:

מב. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית:

מג. ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח:

מד. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא:

מה. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא:

מו. והבא אל הבית כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב:

מז. והשכב בבית יכבס את בגדיו והאכל בבית יכבס את בגדיו:

מח. ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטח את הבית וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע:

מט. ולקח לחטא את הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב:

נ. ושחט את הצפר האחת אל כלי חרש על מים חיים:

נא. ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל הבית שבע פעמים:

נב. וחטא את הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת:

נג. ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה וכפר על הבית וטהר:

נד. זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק:

נה. ולצרעת הבגד ולבית:

נו. ולשאת ולספחת ולבהרת:

נז. להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת: