לוקס, Chapter 11 יא

א. ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם יוחנן את תלמידיו:

ב. ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ:

ג. את לחם חקנו תן לנו יום יום:

ד. וסלח לנו את חובתנו כי סלחים גם אנחנו לכל החיב לנו ואל תביאנו לידי נסיון כי אם הצילנו מן הרע:

ה. ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות לחם:

ו. כי אהבי בא אלי מן הדרך ואין לי דבר לשום לפניו:

ז. והוא מלפנים יענה ויאמר אל תוגיעני כי כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא אוכל לקום ולתת לך:

ח. אני אמר לכם גם כי לא יקום לתת לו על היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן לו ככל צרכו:

ט. וגם אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם:

י. כי כל השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח:

יא. ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן ואם דג היתן לו נחש תחת הדג:

יב. או כי ישאלנו ביצה היתן לו עקרב:

יג. הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו:

יד. ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם:

טו. ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים:

טז. ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן השמים:

יז. והוא ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב ובית יפל על בית:

יח. וגם השטן אם נחלק על עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את השדים:

יט. ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם:

כ. ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים:

כא. בהיות הגבור שמר את חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום:

כב. ואם יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את נשקו אשר בטח בו ואת מלקחו יחלק:

כג. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר:

כד. הרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשוטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה נא אל ביתי אשר יצאתי משם:

כה. ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר:

כו. ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו:

כז. ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת:

כח. והוא אמר ואף כי אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים:

כט. ויקבצו עם רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא:

ל. כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם בן האדם לדור הזה:

לא. מלכת תימן תקום במשפט עם אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמת שלמה והנה יש פה גדול משלמה:

לב. אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש פה גדול מיונה:

לג. אין מדליק נר אשר ישימהו בסתר או תחת האיפה כי אם על המנורה למען יראו באי הבית את אורו:

לד. נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם גופך:

לה. על כן השמר לך פן יחשך האור אשר בקרבך:

לו. והנה אם גופך כלו אור ואין בו כל דבר חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו:

לז. ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב:

לח. ויתמה הפרוש בראתו אשר לא נטל ידיו בראשונה לפני הסעודה:

לט. ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע:

מ. הכסילים הלא עשה החיצון גם עשה את הפנימי:

מא. אבל תנו לצדקה את אשר בם והנה הכל טהור לכם:

מב. אך אוי לכם הפרושים כי תעשרו את המנתא ואת הפיגם ואת כל הירק ותעברו את המשפט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה:

מג. אוי לכם הפרושים כי תאהבו את מושב הראש בבתי הכנסיות ואת שאלות שלומכם בשוקים:

מד. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו:

מה. ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם אתנו:

מו. ויאמר אוי גם לכם בעלי התורה כי עמסים אתם על בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם באחת מאצבעותיכם:

מז. אוי לכם כי בונים אתם את קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם:

מח. וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את קבריהם:

מט. בעבור זאת גם אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו:

נ. למען ידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך למן הוסד הארץ:

נא. מדם הבל עד דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן הדור הזה:

נב. אוי לכם בעלי התורה כי הסירתם את מפתח הדעת אתם לא באתם ואת הבאים מנעתם:

נג. ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים:

נד. ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה: