לוקס, Chapter 1 א

א. אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו:

ב. כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר:

ג. חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר:

ד. למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם:

ה. כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע:

ו. ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו:

ז. ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים:

ח. ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו:

ט. וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה:

י. וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת:

יא. וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת:

יב. ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו:

יג. ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן:

יד. והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו:

טו. כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו:

טז. ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם:

יז. והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן:

יח. ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים:

יט. ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת:

כ. והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם:

כא. והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל:

כב. ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם:

כג. ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו:

כד. ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר:

כה. ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם:

כו. ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת:

כז. אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים:

כח. ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים:

כט. והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת:

ל. ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים:

לא. והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע:

לב. והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו:

לג. ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ:

לד. ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש:

לה. ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים:

לו. והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי:

לז. כי לא יפלא מאלהים כל דבר:

לח. ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך:

לט. ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה:

מ. ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע:

מא. ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש:

מב. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך:

מג. ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי:

מד. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי:

מה. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה:

מו. ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה:

מז. ותגל רוחי באלהי ישעי:

מח. ]94-84[ אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו:

מט. ]94-84[:

נ. וחסדו לדור דורים על יראיו:

נא. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם:

נב. הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים:

נג. רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם:

נד. תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו:

נה. כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם:

נו. ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה:

נז. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן:

נח. וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה:

נט. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו:

ס. ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא:

סא. ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה:

סב. וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו:

סג. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם:

סד. ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים:

סה. ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה:

סו. וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו:

סז. וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר:

סח. ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות:

סט. וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו:

ע. כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם:

עא. ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו:

עב. לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו:

עג. את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו:

עד. להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד:

עה. בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו:

עו. ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו:

עז. לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם:

עח. ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום:

עט. להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום:

פ. ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל: