לוקס, Chapter 20 כ

א. ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים:

ב. ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת:

ג. ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי:

ד. טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם:

ה. ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו:

ו. ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה:

ז. ויענו לא ידענו מאין:

ח. ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה:

ט. ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים:

י. ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם:

יא. ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם:

יב. ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה:

יג. ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו:

יד. וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה:

טו. ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם:

טז. יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת:

יז. ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:

יח. כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו:

יט. ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה:

כ. ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון:

כא. וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים:

כב. המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא:

כג. ויכר את נכליהם ויאמר להם:

כד. מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר:

כה. ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים:

כו. ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו:

כז. ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר:

כח. מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו:

כט. והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים:

ל. ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים:

לא. ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו:

לב. ובאחרונה מתה גם האשה:

לג. והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה:

לד. ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה:

לה. והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה:

לו. כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה:

לז. וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב:

לח. והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו:

לט. ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת:

מ. ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר:

מא. ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד:

מב. והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני:

מג. עד אשית איביך הדם לרגליך:

מד. הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו:

מה. ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם:

מו. הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות:

מז. הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו: