לוקס, Chapter 9 ט

א. ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרפא חליים:

ב. וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרפא את החלים:

ג. ויאמר להם אל תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא לחם ולא כסף ואל יהיה לאיש מכם שתי כתנות:

ד. והבית אשר תבאו בו שם שבו לכם ומשם צאו:

ה. וכל אשר לא יקבלו אתכם צאו מן העיר ההיא ונערו את העפר מעל רגליכם לעדות בהם:

ו. ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום:

ז. וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים:

ח. ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים:

ט. ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו:

י. וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה:

יא. והמון העם כאשר ידעו את זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על מלכות האלהים וירפא את הצריכים לרפואה:

יב. והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי פה אנחנו במקום חרבה:

יג. ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה:

יד. כי היו כחמשת אלפי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה:

טו. ויעשו כן ויושיבו את כלם:

טז. ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם:

יז. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים:

יח. ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה אמרים עלי המון העם מי אני:

יט. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן הקדמונים:

כ. ויאמר אליהם ואתם מה אתם אמרים מי אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה:

כא. ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את הדבר הזה:

כב. ויאמר מן הצרך הוא אשר בן האדם יענה הרבה וימאס מן הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום:

כג. ואל כלם אמר איש כי יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את צלבו והלך אחרי:

כד. כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את נפשו למעני הוא יושיענה:

כה. כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ואבד והשחית את נפשו:

כו. כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים:

כז. ובאמת אני אמר לכם יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים:

כח. ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את פטרוס ואת יוחנן ואת יעקב ויעל אל ההר להתפלל שם:

כט. ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק:

ל. והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו:

לא. אשר נראו בכבוד והגידו את אחריתו אשר ימלאנה בירושלים:

לב. ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את כבודו ואת שני האנשים העמדים עליו:

לג. ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה דבר:

לד. הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו:

לה. ויצא קול מן הענן אמר זה בני ידידי אליו תשמעון:

לו. ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו:

לז. ויהי ממחרת ברדתם מן ההר ויצא עם רב לקראתו:

לח. והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי פנה נא אל בני כי יחיד הוא לי:

לט. והנה רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו:

מ. ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו:

מא. ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את בנך:

מב. ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את הנער וישיבהו לאביו:

מג. וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו:

מד. שימו אתם באזניכם את הדברים האלה כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני האדם:

מה. והמה לא הבינו את המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על המאמר הזה:

מו. ויעל על לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם:

מז. וירא ישוע את מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו:

מח. ויאמר אליהם כל אשר יקבל את הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול:

מט. ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו יען איננו הולך עמנו:

נ. ויאמר ישוע אליו אל תכלאו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא:

נא. ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את פניו ללכת ירושלים:

נב. וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל אחד מכפרי השמרונים להכין לו:

נג. ולא קבלהו על אשר היו פניו הלכים ירושלים:

נד. ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי תרד אש מן השמים ותאכלם כאשר עשה גם אליהו:

נה. ויפן ויגער בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח מי אתם:

נו. כי בן האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם להושיעם וילכו להם אל כפר אחר:

נז. ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל כל אשר תלך:

נח. ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו:

נט. ואל איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן לי ואלכה בראשונה לקבר את אבי:

ס. ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הודע את מלכות האלהים:

סא. ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה לי בראשונה להפטר מבני ביתי:

סב. ויאמר ישוע כל השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים: