מרקוס, Chapter 14 יד

א. ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו:

ב. ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם:

ג. ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו:

ד. ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה:

ה. כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה:

ו. ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי:

ז. כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד:

ח. את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו:

ט. אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה:

י. ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם:

יא. והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו:

יב. ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין:

יג. וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו:

יד. ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי:

טו. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו:

טז. ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את הפסח:

יז. ויהי בערב ויבא עם שנים העשר:

יח. ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני:

יט. ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא:

כ. ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה:

כא. הן בן האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד:

כב. ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי:

כג. ויקח את הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם:

כד. ויאמר להם זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים:

כה. אמן אמר אני לכם שתה לא אשתה עוד מתנובת הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים:

כו. ואחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים:

כז. ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן:

כח. ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה:

כט. ויאמר אליו פטרוס גם אם כלם יכשלו אני לא אכשל:

ל. ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלש פעמים:

לא. והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כלם:

לב. ויבאו אל חצר גת שמני שמו ויאמר אל תלמידיו שבו לכם פה עד אשר אתפלל:

לג. ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויחל להשמים ולמוג:

לד. ויאמר אליהם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו:

לה. ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבר נא מעליו השעה הזאת:

לו. ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה:

לז. ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס שמעון התישן הכי לא יכלת לשקד שעה אחת:

לח. שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה:

לט. ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד הפעם כדברים ההמה:

מ. וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה יענהו:

מא. ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב לי כי באה השעה הנה בן האדם נמסר בידי חטאים:

מב. קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב:

מג. עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים:

מד. והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט:

מה. הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו:

מו. וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו:

מז. ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו:

מח. ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני:

מט. ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים:

נ. ויעזבו אותו כלם וינוסו:

נא. ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים:

נב. והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם:

נג. ויוליכו את ישוע אל הכהן הגדול ויקהלו אתו כל הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים:

נד. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם המשרתים ויתחמם נגד האור:

נה. וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו:

נו. כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות:

נז. ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר:

נח. שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם:

נט. וגם בזאת עדותם לא שותה:

ס. ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך:

סא. והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך:

סב. ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים:

סג. ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים:

סד. שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא:

סה. ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי:

סו. ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול:

סז. ותרא את פטרוס כי מתחמם הוא ותבט בו ותאמר גם אתה היית עם הנצרי ישוע:

סח. ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל האולם והתרנגל קרא:

סט. ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית:

ע. וכמעט אחרי כן גם העמדים שם אמרו אל פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף גלילי אתה ולשונך כלשונם:

עא. ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא יעדתי את האיש הזה אשר אמרתם:

עב. והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל לבו ויבך: