מרקוס, Chapter 5 ה

א. ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים:

ב. והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו:

ג. ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו:

ד. כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו:

ה. ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים:

ו. ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו:

ז. ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני:

ח. כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה:

ט. וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו:

י. ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ:

יא. ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים:

יב. ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם:

יג. וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים:

יד. וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה:

טו. ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו:

טז. ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים:

יז. ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם:

יח. ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו:

יט. ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך:

כ. וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם:

כא. וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים:

כב. והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו:

כג. ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה:

כד. וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו:

כה. ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה:

כו. והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד:

כז. ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו:

כח. כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע:

כט. וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה:

ל. וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי:

לא. ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי:

לב. ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת:

לג. ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה:

לד. ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך:

לה. עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה:

לו. וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה:

לז. ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב:

לח. ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה:

לט. ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא:

מ. וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה:

מא. ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא:

מב. ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה:

מג. ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול: