מרקוס, Chapter 6 ו

א. ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו:

ב. וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו:

ג. הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול:

ד. ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו:

ה. ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם:

ו. ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד:

ז. ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה:

ח. ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה:

ט. רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו:

י. ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם:

יא. וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא:

יב. ויצאו ויקראו לשוב בתשובה:

יג. ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום:

יד. וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות:

טו. ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים:

טז. וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים:

יז. כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה:

יח. יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך:

יט. ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה:

כ. כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו:

כא. ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל:

כב. ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך:

כג. וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי:

כד. ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל:

כה. ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל:

כו. ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה:

כז. ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו:

כח. וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה:

כט. וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר:

ל. ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו:

לא. ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול:

לב. וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד:

לג. וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו:

לד. ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה:

לה. ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד:

לו. שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל:

לז. ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה:

לח. ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים:

לט. ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא:

מ. וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים:

מא. ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם:

מב. ויאכלו כלם וישבעו:

מג. וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים:

מד. והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש:

מה. ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם:

מו. ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל:

מז. ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה:

מח. וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם:

מט. והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו:

נ. כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו:

נא. וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו:

נב. כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם:

נג. ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה:

נד. ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו:

נה. וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא:

נו. ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו: